שעלת במבוגרים

שעלת הינה מחלה זיהומית חיידקית מדבקת הנגרמת עקב זיהום של הריריות בדרכי שעלת הנשימה, לרוב על יד חיידק העונה לשם "בורדטלה פרטוסיס".

בשנים האחרונות חלה עלייה בשיעור החולים במחלה בקרב מבוגרים. אחת הסיבות לכך היא שהחיסון שניתן מתפוגג עם השנים, ולכן מבוגרים עלולים לחלות.

המחלה מאופיינת בהתקפי שיעול חזקים שלעיתים גורמים להקאה. אם היא מסתבכת (במקרים נדירים) היא עלולה לגרום לדלקת ריאות, לפרכוסים ואף למוות. על פי ארגון הבריאות העולמי נמנית המחלה כאחת מעשר המחלות הקטלניות בעולם. היא עלולה להופיע בכל הגילאים אך הופכת להיות מסוכנת בעיקר אצל ילדים מתחת לגיל שנה. לכן, כחלק מחיסוני השגרה לתינוקות של משרד הבריאות ניתן גם חיסון נגד מחלת השעלת אשר מתפוגג כאמור עם הזמן.

מהלך המחלה:
השלב הראשון (Catarrhal stage)
מאופיין בנזלת, בשיעול קל ולעיתים בדמיעה. למעשה, השלב הזה קשה לאבחון. לרוב אין עלייה בחום הגוף, וברוב המקרים הרופא או הרופאה יגידו לכם: "אין מה לעשות, זה וירוס וזה יעבור". עם זאת, תסמין שאליו ניתן לשים לב הוא שבמהלך השלב הזה – הנמשך שבוע-שבועיים – השיעול הולך ומתגבר, עד להופעת השלב השני.

השלב השני (Paroxysmal stage)
השיעול מתגבר בעוצמתו ובתדירותו, הופך התקפי ומופיע בסדרות מתמשכות של שיעולים המסתיימים בשאיפה חזקה בעלת קול ייחודי המכונה באנגלית "Whoop" ונגרמת עקב מחסור באוויר הנוצר בזמן השיעול (ומכאן שם המחלה באנגלית: Whooping Cough).

בזמן ההתקף הפנים מאדימות, ולפעמים אף מכחילות, ורידי הצוואר והעיניים מתבלטים, ורוק נוזל מהפה. לפעמים גם מקיאים לאחר התקף כזה של שיעול. השלב הזה נמשך כמה שבועות.

השלב השלישי (Convalescent stage)
מתאפיין בהפחתת התדירות של התקפי השיעול ושל עוצמתם – עד להבראה מלאה של החולה.

במה שונים תסמיני השעלת משיעול טורדני אחר שסיבותיו יכולות להיות גירוי של דרכי הנשימה כתוצאה זיהומים וירליים , עישון , אלרגיה , אסטמה ועוד?

• השיעול מגיע בהתקפים, בעיקר לאחר אכילה, שתייה או דיבור ממושך.
• השיעול מלווה בתחושת חנק , מופיע קול אופייני בנסיון לשאוף אויר הWHOOP ובאדמומיות בפנים.
• השיעול מתחיל כחלק מצינון פשוט ומחמיר לאחר מספר שבועות.
• השיעול מלווה לעיתים בהקאות, הפרשת רוק מוגברת ודמעות.

טיפול:
טיפול אנטיביוטי דרך הפה הניתן במשך 14 יום (אך יש גם טיפול קצר יותר).

לרוב הוא אינו מקצר את משך המחלה או את תסמיניה, אך הוא מונע את המשך הדבקת הסובבים.

נוסף על הטיפול התרופתי רצוי מאוד לתת טיפול תומך כמו במחלות אחרות:

1. להקפיד על שתייה בכמות נאותה.
2. להקפיד על מזון קל (ובשום אופן לא להכריח לאכול. ברוב המקרים זה רק יסתיים בהקאה).
3. מומלץ לשהות בחדר מאוּורר היטב.
4. ניתן להיעזר בתכשירים מכייחים המאפשרים הוצאת ליחה ביתר קלות. מדובר בתרופות כמו מוקוליט (Mucolit, Carbocisteine) או סירן (Siran, Acetylcysteine) או ראולין (Acetylcysteine, Reolin).
5. במקרים של התקפי שיעול קשים ניתן להוסיף טיפול בסטרואידים ומרחיבי סימפונות – בהתייעצות עם הרופא המטפל.

טיפול מונע
כיום מומלץ לטפל באנטיביוטיקה גם במי שבאים במגע קרוב עם חולים שאובחנו בשעלת כדי למנוע את התפתחות המחלה.

חיסון:
הדרך הטובה ביותר למנוע את הופעת המחלה.

בשל הירידה ברמת הנוגדנים הוסיף משרד הבריאות לשגרת החיסונית מנת דחף נגד שעלת לילדים בכיתה ב (בני 7-8).

בנוסף נוספה המלצה לחיסון לנשים הרות בסוף ההריון, עדיף בשבועות 36-27). חיסון מגן על האישה מפני הידבקות בשעלת, ומאפשר העברה של נוגדנים בכמות מרבית ואופטימלית דרך השליה לעובר. כך מקבל התינוק הנולד הגנה זמנית טובה מפני המחלה, עד לקבלת החיסון במסגרת שגרת חיסוני הילדות בטיפת חלב.

שתפו ב:
0000